התרבות המערבית מעדיפה את הטיפוס המוחצן, החברותי וההחלטי על פני המופנם. ספר חדש מסייע לשקטים להתמודד בעולם קולני ולהכיר ביתרונותיהם ובהישגיהם
שקט
כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר
סוזן קיין
מאנגלית: שרה ריפין
מטר, 2014, 360 עמ'
"שקט" הוא מחקר על תופעת האינטרוברטיות. כתבה אותו עורכת דין מופנמת שערכה מסע עיוני, חווייתי ומחקרי על מנת להבין את עצמה וזולתה. בעקבות המסע היא כתבה ספר מגמתי שתכליתו לסייע למופנמים להפיק את המיטב מתכונותיהם המיוחדות ולחיות באופן אותנטי, מאוזן ומספק בתרבות שמעדיפה את האישיות המוחצנת. הספר נועד גם למוחצנים, על מנת שייטיבו להבין את ילדיהם, תלמידיהם וחבריהם לעבודה, ויֵדעו כיצד להתנהל עמם באופן הראוי.
המושגים "אינטרוברט" ואקסטרוברט" הוגדרו על ידי קרל גוסטב יונג לפני עשרות רבות של שנים, אך תוקפם לא פג, והם מעניקים כלי חשוב להבנת ההתנהגות האנושית. המחברת מציינת שישנן הגדרות שונות למושג, על פי האסכולה הפסיכולוגית והתפתחות המחקר, אך מעבר לכך, יש הסכמה כללית שמופנמים ומוחצנים מגיבים באופן שונה לגירויים ומפתחים סגנונות חיים שונים. למחברת פרשנות משלה למופנמות, והיא כורכת בה גם רגישות יתרה וממד רוחני.
מיהו מוחצן ומיהו מופנם? העניין אינו רק בפתיחוּת ובסגירוּת – מה גם שאנשים עשויים להתנהג באופן שונה במצבים שונים, או להציג באופן קבוע "פרסונה" שמתאימה לחייהם החברתיים והמקצועיים. ההבדל המהותי הוא בהתמקדות. המוחצן הטיפוסי ממוקד בעולם החיצוני ובעיקר בחיים החברתיים. עקב נטייתו להשתעמם בקלות, הוא זקוק לאנשים סביבו ולגירויים חזקים בתחומי חיים שונים. המוחצן הוא מי שסבור שחשוב מאוד לערוך מסיבת בר מצווה או חתונה עם משתתפים רבים כל האפשר, או לרהט את הבית לפי האופנה האחרונה. מכיוון אחר, המוחצן עשוי להיות מדריך נערץ, מורה כריזמטי, מנהל דומיננטי, מנהיג דגול או חבר כנסת קולני.
המופנם הטיפוסי, לעומת זאת, הוא שקט, מכונס, שתקן, נוטה לביישנות ומוצף מעודף גירויים. ההתמקדות שלו היא בעולם הפנימי, והצורך החברתי שלו מצומצם יותר. הוא זקוק לשעות פנאי רבות ולהפסקות במהלך עבודתו, ומעדיף קריאה ביחידות על פני בידור. רבים מהמופנמים הם אמנים, אנשי מדע, מתכנתי מחשבים, וכל עיסוק דומה שמצריך התבודדות ופרטיות. אבל לא מעט מהם נכנסו לגוב האריות של עולם העסקים, העיתונות, ההוראה, האקדמיה.
האם ניתן להעמיד את ההתנהגות האנושית על שני דגמים כוללניים? האין כאן סכמתיות וראייה מצמצמת? הרי ההבדלים הבינאישיים הם גם תלויי מגדר, קהילה, סגנון משפחתי, ארץ מוצא, מנטליות, תרבות. המחברת מודעת לטיעון זה ומציינת את הגיוון האנושי הרב הקשור למכלול ההשפעות. לדעתה של קיין ההבחנה בין מופנם למוחצן היא אמת חיים עמוקה, שניתנת לאישוש על ידי מחקר המוח ובדיקת תגובותיהם של בני אדם לגירויים שונים. כל אדם נמצא על קו רצף שהאמצע שלו הוא ה"אמביברט" – מי שממזג באופן מתון תכונות של שני הקטבים.
המופנם אינו מובן על ידי סביבתו
צילום: שאטרסטוק
כוח סמוי
קשה לקרוא את הספר בשלוות נפש, במיוחד אם אתם או ילדיכם או בני זוגכם נוטים לצד המופנם. תיאורי הקשיים המיוחדים לאדם המופנם נוגעים ללב; לא בכדי כתבה קיין ספר שמטרתו המוצהרת לסייע למופנם ולסביבתו. הצורך בסיוע עולה, כי פעמים רבות המופנם אינו מובן על ידי סביבתו המשפחתית, הבית ספרית והמקצועית. וכאן אנו מגיעים לעניין התרבותי, לרוח התקופה, למוסכמות ולהרגלי מחשבה.
בתרבות המערבית ובמיוחד בארצות הברית הדמות האידאלית היא של אדם מוחצן, בעוד שהמופנם הוא החריג. הורים מצפים שבנם יהיה חברותי ותוסס, נער ספורטיבי ומקובל. ילד שמשחק בשקט בגן מעורר דאגה. נער למדני מסומן כ"חנון". האדם הרצוי צריך לדעת לדבר במהירות ובשטף, להחליט מהר, להפגין ביטחון עצמי. המחברת חקרה את בית הספר לעסקים של אוניברסיטת הארוורד, וראתה שם את המוחצנות בגילומיה הקיצוניים. בהתנהגותם הפתוחה והלבבית של הסטודנטים ובהליכתם יחד כמעט לכל מקום, ובעיקר במטרה המוצהרת של המורים להפיק התנהגות המביעה עוצמה, החלטיות וכוח. סטודנט ממוצא סיני לא הרגיש שם בנוח, כי בתרבות שממנה בא האידאל האנושי הוא הפוך.
האם מוחצנות אכן מבטיחה הצלחה בתחומי החיים השונים? קיין מציבה סימן שאלה בוטה נוכח אידאל זה, וגם נוכח נגזרותיו השונות כמו הוראה בקבוצות, עבודה בחללים פתוחים וצמצום מרחב העבודה הפרטי. מחקרים מלמדים שהישגים רוחניים ומדעיים גדולים משויכים פעמים רבות למופנמים, כי הם מסוגלים לעבוד שעות רבות ביחידות, ועבודה אישית נושאת פירות יותר מאשר עבודה קבוצתית. המוחצנות אומנם מהווה כוח העשוי להשפיע על קבוצות גדולות, אך כוח מסוג אחר, שפועל באופן סמוי יותר, מאפיין את בעלי המזג המופנם. המחברת מדגישה שחשוב לאפשר למופנמים לעבוד בחדרים סגורים ופרטיים, על מנת להפיק מהם את המיטב כתלמידים וכעובדים.
למוחצנים יש נקודות תורפה רציניות והם נוטים יותר להסתכן ולהסתבך בתאונות. הם גם סובלים יותר מתכונה הידועה בפסיכולוגיה בשם "רגישות לתגמול", שגורמת לכך שהם מתלהבים מאוד מתגמול עתידי ונוטים למעט בחומרת הסכנות. לעובדה זאת משמעות קטסטרופלית כשמדובר במנהלי השקעות, שעלולים להמיט אסונות כלכליים על אנשים רבים, והדוגמאות לכך רבות.
להיחלץ מבית הספר
שני הטיפוסים משלימים זה את זה והעולם זקוק לשניהם. דוגמה נפלאה המובאת בספר היא של רוזה פארקס השחורה שאמרה "לא" שקט לנהג הגזעני שביקש ממנה לפנות את מקומה לאיש לבן. אך מי שמינף את מילת השלילה על כל הכרוך בה היה המנהיג המוחצן מרטין לותר קינג. הפעילות המשותפת שלהם שינתה את ההיסטוריה. גם בני הזוג פרנקלין ואלינור רוזוולט מייצגים בעיני המחברת שיתוף פעולה פורה בין מוחצנות בוטה למופנמות רגישה.
טוב ויפה, רק שהדברים הם מותני גיל. בהיותנו מבוגרים אנו יכולים לגבש השקפות חיים ודרכי התנהגות שיועילו לנו במצבים שונים, ולהפוך את תכונתנו למקור של כוח, כמתואר בספר. ככל שאנו עולים בגיל ובמודעות כן מתחוור לנו יותר ויותר שאין צורך להיבלע במוסכמות החברתיות, ולעשות דברים אך ורק משום שאנשים אחרים עושים אותם; אין כל סיבה לבזבז זמן על עיסוקי סרק ואירועים משעממים כמסיבות רוויות רעש וראוותנות. ובעיקר לומד המופנם להעריך את עצמו, ורגשי הנחיתות עקב תכונתו הולכים ומתפוגגים. אך מה קורה למופנם בהיותו ילד ונער?
"לטפח ילדים שקטים בעולם שאינו יכול להקשיב להם", אומרת כותרת המשנה בפרק המוקדש לילדים. המחברת טוענת בהרבה צער שהורים, גננות ומורים עלולים להזיק לילדים שקטים כשהם מתייחסים למזגם הטבעי כאל חריגות. המצב חמור במיוחד כאשר הילד "אינו מתאים" להוריו המוחצנים המצפים ממנו להיות בצלמם ובדמותם. הסבל וחוסר ההבנה בגיל הילדות עלולים להתפתח ולגרום לבעיות שילוו את האדם כל חייו. אין פלא אפוא שמופנמים רבים חשים רווחה נפשית לאחר שנחלצו מבית הספר שסגר עליהם.
נוכח הקשיים הרבים שבהוויה המופנמת, בעיקר בקיצוניותה, מנסים מופנמים רבים לסגל לעצמם אישיות שונה. הפרק "מתי רצוי להתנהג כמוחצן מכפי שהנך באמת" מעודד מופנמים להפיק מעצמם התנהגויות לפי הצורך האישי, ומדגיש את חשיבות המטרה. אנשים שאינם אוהבים לדבר בציבור יעשו זאת לעתים למען תכלית חשובה או למען חברים; ההיבלעות במטרה גדולה ממך גורמת לך לשכוח את מגבלותיך ולהפיק מעצמך יכולות שלא שיערת.
מופנם שמהסס לבקש דברים עבור עצמו, יעשה זאת באומץ עבור חברו. עם זאת, חיים של הכחשה והעמדת פנים יוצרים עייפות רבה ושחיקה, כפי שמתואר כה יפה ב"בית בודנברוק" של תומאס מאן, שגיבורו תומאס מנסה להתכחש להיבט המופנם שבאישיותו ומעמיד פני מוחצן במגעיו עם הבריות. עוד יותר מכמירים את הלב ניסיונותיו הכושלים להפוך את בנו המופנם לנער רגיל.
מופנם ולוהט
במרוצת הקריאה חשתי עצמי מנהלת דיאלוג מורכב לא רק עם הסופרת אלא גם עם דמויות שונות בתקופות חיי. חשבתי בצער על חברתי המופנמת והעדינה שדילגו עליה בקידום שהגיע לה לחלוטין כי "לא ידעו שהיא רוצה" להיות מנהלת. הרהרתי גם במישהי אחרת, שלמזלה נדחפה תמיד על ידי אנשים אחרים שקידמו אותה, כי הייתה ביישנית ומופנמת וסלדה מדחיפת עצמה. ונזכרתי בילד קטן וביישן, נבון מהרגיל, אי שם בשנות השישים, שלא התקבל בזמנו לבית ספר יסודי נחשב, כי ביישנותו התפרשה כאי התאמה. אין אלה דברים של מה בכך, ובצדק אומרת קיין שהאישיות קובעת את הגורל.
עם זאת, עלו בי גם תהיות והשגות על חלק מהתובנות שבספר. קיין מזהה את המופנם עם הרגיש מאוד והרוחני. לא תמיד הדברים זהים. אני חושבת שצריך להבחין בין הטמפרמנט של האדם לבין התוכן הערכי והרוחני שלו. מופנם עשוי להיות יבש כמו צנון ואנטיפתי (מכירה כאלה) או תוקפן פסיבי. לא כל מופנם הוא רוחני ועדין, ובין אנשי הרוח יש גם מוחצנים. אנשים רוחניים פורחים בכל סוג של טמפרמנט ולא כולם רגישים מאוד.
הקיטוב אינו רק בין סוגי מזג אלא בעיקר בין סוגי מהות, כמו שמתאר שלמה גיורא שוהם בספרו הקלאסי "הליכי טנטלוס", שבו מוצב איש האגו וההישגיות לעומת מי שחותר להתמזגות עם הוויה גדולה ממנו ולביטול האגו. כמו כן, קיין מזהה את המופנמות עם מזג קר יותר, אך ניתן להיות בעל מזג לוהט גם בהיותך מופנם, ולהיות קר לבריות גם כשאתה מציג חזות חברותית וחייכנית. המהות הפנימית ועולם הערכים הם הדברים הקובעים, מזג חיצוני עשוי לתעתע, וכל אדם מורכב בדרכו.
הקוראים, מכל מקום, מוזמנים לנהל דיאלוג משלהם עם ספר מרגש, מרתק וחשוב; עשיר במידע מקצועי ובעל פוטנציאל להטבת החיים.
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג שבט תשע"ד, 24.1.2014
